כואב הלב לראות את המתבגר שלנו בודד, מסתגר, לבד.
זה מדיר שינה מעינינו ההורים ובצדק. מתבגרים זקוקים לחברים אולי אפילו יותר מילדים צעירים.
החוויות שהם עוברים בגיל הזה, הסכנות של הגיל, השינויים הגופניים וההורמונליים, המחשבות- כל אלו זקוקים להישען על חברים בגילם, שנקראים בספרות המקצועית "חברת השווים".
ישנן סיבות רבות מדוע בני נוער עלולים להסתגר ולהתבודד:
תקופת הסגרים והקורונה: בני נוער רבים מצאו את עצמם מבודדים בתקופת הסגרים. כשנפתחו חזרה כל המחסומים הם כבר היו רגילים כל כך להיות מאחורי מסך, מסיכה, ורחוקים מכל ההתמודדויות החברתיות שכל כך מאפיינות את הגיל הזה, שחלקם בחר להישאר מסוגר.
מתח: בני נוער עשויים להתמודד עם מתח רב, כגון לימודים, מערכות יחסים או בעיות משפחתיות. זה יכול להוביל אותם להסתגר ולבודד את עצמם כמנגנון התמודדות.
חרדה ודיכאון: בני נוער עלולים להיאבק בחרדה או דיכאון, מה שעלול לגרום להם להסתגר ולאבד עניין בפעילויות ובבילוי חברתיים.
טראומה: אם נער חווה טראומה, כגון התעללות, הוא עלול לסגת כדרך להגן על עצמו.
בידוד חברתי: חלק מבני הנוער עשויים להרגיש מבודדים או מנותקים מבני גילם, מה שמוביל אותם לסגת ממצבים חברתיים. חלקם עוברים שינויים גופניים לא פרופורציונליים, דבר שמערער את ביטחונם וגורם לעיתים ללעג מחבריהם. בנוסף, המראה החיצוני הופך להיות עניין מרכזי בגיל הזה וזה מוסיף לרצון שלהם להתרחק ולהתחבא.
שימוש לרעה בסמים: גיל ההתבגרות הוא גיל של סקרנות, תעוזה והתנהגויות סיכוניות לעיתים. שימוש לרעה בסמים יכול להוביל לשינויים בהתנהגות, כולל נסיגה ובידוד.
ויחד עם כל זה ישנה סיבה נוספת שאנחנו צריכים
להיות ערים לה- עד כמה הביקורת בבית שלנו תופסת מקום. ילד מתבגר שכל פעם יוצא
מהחדר וחוטף על הראש, או מקבל "הוראות הפעלה" יבחר להתרחק מאיתנו.
זה יכול להיות מדאיג כשמתבגר מסתגר מחברים, פעילויות ומשפחה. יכולות להיות סיבות רבות להתנהגות זו, וחשוב לנסות להבין את הסיבה השורשית.
מה נחשב כהסתגרות והתבודדות אצל מתבגרים?
לבלות הרבה זמן לבד: אם נער מבלה באופן עקבי תקופות ארוכות לבד, זה יכול להיות סימן לנסיגה.
פספוס של בית ספר או אירועים חברתיים: אם נער מדלג מבית הספר או מפסיד אירועים חברתיים שהם נהגו להשתתף בהם, זה יכול להיות סימן לנסיגה.
איבוד עניין בפעילויות: אם מתבגר איבד עניין בפעילויות שפעם נהנה מהם, זה יכול להיות סימן לנסיגה.
ירידה בתקשורת: אם נער מתקשר פחות עם חברים ובני משפחה, זה יכול להיות סימן לנסיגה.
שינויים בדפוסי השינה: אם נער ישן יותר או פחות מהרגיל, זה יכול להיות סימן לנסיגה.
חשוב לזכור שהתנהגויות אלו יכולות להיגרם ממגוון גורמים, וחשוב לנסות להבין את שורש ההתנהגות.
הנה כמה צעדים שתוכלו לנקוט אם יש לכם עסק עם נער שמסתגר:
דברו עם המתבגר שלכם: נסו לנהל שיחה פתוחה וכנה עם המתבגר שלכם על איך הוא מרגיש ומה גורם לו להסתגר בחדר. למרות גלגולי העיניים שאולי תקבלו כתגובה, חשוב לא לוותר לו ולא לוותר עליו, ולהיות שם על מנת להקשיב לו ולהראות לו שאכפת לכם.
עודדו אותו לבטא את רגשותיו: עודדו את המתבגר שלכם לבטא את רגשותיו באמצעות כתיבה, אמנות או מקורות יצירתיים אחרים. זו יכולה להיות דרך מועילה עבורו לעבד את הרגשות שלהו.
עודדו אותו להשתתף בפעילויות: עודדו את המתבגר שלכם להשתתף בפעילויות שהוא נהנה מהם, בין אם זה ספורט, מועדון או תחביב. זה יכול לעזור לו להרגיש מחובר ומעורב יותר.
היו סבלניים ומבינים: זה יכול להיות קשה לראות אדם אהוב מסתגר ומתבודד, אבל חשוב להיות סבלני ומבין. יתכן שייקח זמן עד שהמתבגר שלכם ייפתח וירצה להשתתף בפעילויות משפחתיות.
חשוב לזכור שכל מתבגר הוא שונה, ומה שמתאים לאחד אולי לא יתאים לאחר.
חפשו תמיכה: כדאי להתייעץ באיש מקצוע. אם המתבגר מסכים להיפגש עם יועץ מקצועי, הוא יוכל לעזור לו לעבוד דרך הרגשות שלו ולספק אסטרטגיות התמודדות.
גם אם הוא לא מוכן ללכת לאיש מקצוע- עדיין יש תקווה. הדרכת הורים מאפשרת להורים ללמוד איך להתנהל עם המתבגר המסתגר, על מנת לייצר תקשורת טובה ופתוחה, ולייצר רצון לשיתוף פעולה.
הורים יכולים ללמוד בהדרכת הורים איך לעזור למתבגר שלהם להסתכל על המציאות בצורה חדשה, וללמד אותו טכניקות שיעזרו לו להעלות את הדימוי העצמי שלו והביטחון העצמי.
הדרכת הורים לא דורשת מהמתבגר להגיע לקליניקה אלא מההורים עצמם.
לסיום- לא לוותר לו (לדובב, לשאול, להציע), ולא לוותר עליו-לגשת להדרכת הורים
