נעים מאוד

ריבים הם סוג של תקשורת. זה כבר חדשות טובות- יש בין הילדים תקשורת ולא נתק.
עכשיו רק נשאר לעזור להם ללמוד איך מתקשרים אחרת.
כשאנחנו מחליטים להיות השופט שמודיע מי צריך לוותר, מי לקח ראשון, אנחנו בעצם מבטיחים את הריב הבא. כי כל אחד מה”ניצים” הבין שזה כדאי לריב- כי אז ההורה מגיע, מתערב, מזכיר לו את ה”מקום” שלו בבית. ה”מקום” הוא בעצם ההבנה של הילד שיש לי מקום וערך בבית “רק אם” אני תמיד מוותר, או “רק אם” אני תמיד מציק.

יש לנו ההורים הרבה השפעה במקום של ריבים בין אחים. ואילו החדשות הטובות.
למה? כי זה אומר שיש סיכוי שבעזרת הסתכלות אחרת על הדברים נוכל לראות מה כדאי לעשות אחרת שיביא לשינוי.
איינשטיין אמר: “אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות.”
אז בואו נלמד מה כדאי לעשות אחרת! 

התנהגות האדם היא מטרתית. כשילד אומר “לא” על כל דבר- זה מצריך גם אותו להשקיע הרבה מאמץ. כמה קשה להגיד “לא” על משהו שאתה כן רוצה? כמה קשה להגיד “לא” כל היום…
הילד אומר “לא” כי למד שכך הוא מקבל הרבה “הורה חם”- הוא לא מודע לזה שזה קורה על דרך השלילה.
אנחנו יכולים ללמוד להפוך את התקליט ולסייע לילדינו להבין ש”כאן בבית לא נלחמים בשיניים על זמן עם ההורה”
למשל: למצוא זמן “אחד על אחד” איתו. שסימנו ביומן. כמו שאנחנו מסמנים “קפה עם חבר/ה”.
הילד בוחר מה עושים בזמן הזה.
אנחנו ההורים יכולים לעזור לילד להרגיש שיש לו מקום וערך בבית, ככה כמו שהוא. לא “רק אם”. 

זה טבעי שדברים שקשורים בילדים שלנו ישפיעו על הרגש שלנו. חשוב גם שנהיה מעורבים בחייהם. יחד עם זאת, הילדים שלנו צריכים אותנו כמאמנים שלהם לחיים.
כל סיטואציה, קשה כקלה, נעימה או פחות, יכולה להוות כר ללמידה.
אם היינו נוכחים בסיטואציה ששוברת לנו את הלב- קודם כל חשוב לזכור לא “להתערבב”- אמפתיה לקושי של הילד זה מחזק אותו. הכלה של הכאב שלו.
ולעניין ביטחון עצמי- חיזוקים שלנו על נסיונות (גם אם לא צלחו) יעודדו אותו לנסות שוב. וזו כל המטרה: כי מי שמנסה בסוף לומד שהוא יכול, מצליח, כאן מתפתח הביטחון. וזה כמובן על קצה המזלג… 

הדרכת הורים היא לא טיפול והיא גם לא תחליף לטיפול. יחד עם זאת, יש הרבה מקום לשינוי בעבודה של ההורים מול ילדיהם.
אנחנו נלמד איך להיות המנהיגים בבית. איך לבנות בית שיש בו שיוויון ערך (כל אחד יכול להביע דעה, להציע הצעות, אנחנו עובדים בבית כצוות) אבל אין שיוויון קולות. במובן הזה המשפחה היא כמו ארגון היררכי: ההורים מחליטים מתי ובאיזו מסגרת מתאפשרת בחירה לילדים.
זו עבודה שאנחנו ההורים יכולים לעשות. האוויר שנושמים בבית יכול להיות רגוע ושמח.
תחשבו על זה, אלה חדשות טובות: נלמד כלים ורעיונות מתאימים ויש סיכוי שעבודה שלנו, ההורים, תעשה כאן שינוי!